1.4 הצירי

כללי הצירי אושרו בישיבה קכג. בכללים שתוקנו והושלמו או נוספו לאחר מכן צוין מספר הישיבה.

בנטיית השמות בעלי הצירי הדרכים מתחלפות: יש שהצירי מתקיים, ויש שהוא מתבטל – כלומר משתנה לשווא – בתנאים שווים של הגייה, מבנה וכתיבה. כך דרכם של השמות הצרויים במקרא בניקודו המקובל עלינו, וכל שכן השמות שמחוץ למקרא, שנחלקו בהם הרבה המסורות בפיהם של יוצאי גלויות שונות. תכליתם של הכללים שלהלן להסדיר את הנוהג ולהכריע בין הדרכים השונות לצורך הלשון הכללית.

כמו כן מובאים כללים לשמות שבהם הצירי משתנה לתנועה אחרת.

צירי מלא הוא צירי שגם בניקוד יש עימו יו"ד אחר האות הצרויה. סתם 'צירי' הוא צירי חסר.

.

כלל א – הצירי המלא

הצירי המלא מתקיים תמיד. למשל: חֵיק חֵיקְכֶם, מֵיתָר מֵיתָרִים מֵיתְרֵיהֶם, רֵיחַ רֵיחוֹת רֵיחוֹתֵיכֶם.

תנו דעתכם: צירי מלא בא כאשר היו"ד היא מן השורש. למשל: אֵיד, אֵימָה, אֵיפָה, אֵיתָן, בֵּיצָה, חֵיק, מֵידָע, מֵיטָב, מֵימָן, מֵינֶקֶת, מֵישָׁרִים, סֵיפָה, צֵידָה, רֵיק, שֵׁינָן, תֵּימָן, וכן מְהֵימָן, מֵימְרָה, מֵירְכָה, רֵישָׁה.

כן בא צירי מלא בשמות אחרים ובהם: אֵיבָר, הֵיכָל, זְעֵיר, כֵּילַף, עֵירֹם, פֵּיגָם, פְּסֵיפָס, צֵירֵי, קֵיסָם, שֵׁיזָף.

בשמות האלה הצירי הוא צירי חסר: לֵצָן, לֵצָנוּת.

.

כלל ב – הצירי בצורת הנסמך

שמות המסתיימים בצירי – בין שהוא מתקיים בנטייה ובין שהוא משתנה לשווא או לתנועה אחרת – מנוקדים בצירי גם בצורת הנסמך. למשל: לֵב־, שֵׁם־, חֲבֵר־, הֶבְדֵּל־.

הערות

  1. השם בֵּן מנוקד בנסמך בסגול: בֶּן־.
  2. במקרא באה צורת הנסמך גם בחיריק, כגון בִּן־נון, בִּן הכות.
    מילים רבות ובעיקר מילים בנות הברה אחת המנוקדות בצירי (להוציא בֵּן), ניקודן במקרא תלוי בהקפה: כאשר המילה מנוגנת בטעם לעצמה היא מנוקדת בצירי, ואילו כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה, היא מנוקדת בסגול. למשל: ולֶב־אָיִן (משלי יז, טז) לעומת לֵב פַּרְעֹה (שמות ז, יד), וכן כַּאֲבֶל־אֵם (תהלים לה, יד).[1]
  3. בכמה שמות המסתיימים בצירי – הצירי משתנה בצורת הנסמך לפתח או צורת הנסמך היא על דרך משקל אחר.[2]
.

צירי מתקיים

.

כלל ג – צירי הבא לתשלום דגש

הצירי הבא לתשלום דגש (תמורת חיריק) מתקיים. למשל: גֵּרוּשׁ גֵּרוּשָׁם גֵּרוּשִׁין, שֵׁרוּת שֵׁרוּתֵי־, תֵּאוּר תֵּאוּרָיו תֵּאוּרֵיהֶם, קֵרֵחַ קֵרְחֵי־.

בכלל זה נכנסים גם השמות גֵּאֶה, דֵּהֶה, זֵהֶה, כֵּהֶה, לֵאֶה, קֵהֶה (המתאימים למשקל פִּעֵל).

הצירי מתקיים תמיד גם בשמות מֵחוֹשׁ מֵחוֹשֵׁי־(ראשׁ), מֵרוֹץ מֵרוֹצֵי־(סוּסִים). כן הצירי מתקיים בצורות מֵרֵעֵהוּ מֵרֵעֲךָ וכדומה.

ראו גם כלל כא – שמות במשקל פִּעָלוֹן בעלי ע' הפועל א"ר.

.

כלל ד – הצירי בשמות בני הברה אחת (שאינם נדגשים בנטייה)

בשמות בני הברה אחת[1] שאינם נדגשים בנטייה, הצירי מתקיים תמיד. למשל: אֵד אֵדֵי־, אֵל אֵלִי אֵלֵי־, גֵּו גֵּוָם גֵּוֵיכֶם, זֵד זֵדֵי־(עולם), כֵּן כֵּנִים, כֵּף כֵּפֵי־(החופים), מֵת מֵתֵי־(מדבר), נֵר נֵרוֹתֵיהֶם, סֵט סֵטֵי־(הדרך הישרה), עֵט עֵטְךָ עֵטֵיהֶם, רֵעַ רֵעֵיהֶם, וכן השם רֵחַיִם: רֵחָיו רֵחֵיהֶם.

יוצאים מכלל זה: עֵץ, שהצירי בו משתנה לשווא כשאינו סמוך לטעם, כגון עֲצֵי־ עֲצֵיכֶם עֲצֵיהֶם (לעומת עֵצִי עֵצְךָ עֵצְכֶם עֵצִים, הנוהגים לפי הכלל); בֵּן[2], שֵׁם, שהצירי בהם משתנה לשווא בנטייה – כגון בְּנִי בְּנָם, שְׁמִי שְׁמָם שְׁמוֹת־[3] שְׁמוֹתֵיהֶם; לפני שווא בא בשני שמות אלו חיריק, כגון בִּנְךָ בִּנְכֶם, שִׁמְךָ שִׁמְכֶם.

[1] המונח 'שם בן הברה אחת' מכוּון לשמות מעין אֵל, עֵט, ולא לשמות שהם "יתד", כגון בְּאֵר.
[2] צורת הרבים של בֵּן: בָּנִים בְּנֵי־. צורת הנסמך: בֶּן־ (וראו כלל ב – צירי בצורת הנסמך).
[3] אבל בנפרד שֵׁמוֹת.

.

כלל ה – משקל פְּעֵל

במשקל פְּעֵל הצירי מתקיים. למשל: בְּאֵר בְּאֵרִי בְּאֵרְךָ בְּאֵרְכֶם בְּאֵרוֹת־ [1], זְאֵב זְאֵבֵי־, יְלֵל יְלֵלֶיהָ, כְּאֵב כְּאֵבֵי־, פְּאֵר פְּאֵרִים פְּאֵרֵי־(ראש) [1], רְאֵם רְאֵמֵי־, רְתֵת רְתֵתֵי־(אימה), שְׁאֵר שְׁאֵרֵיהֶם.

[1] במקרא גם בֶּאֱרוֹת־(חֵמר), פַּאֲרֵי־(המגבעות).

.

כלל ו – משקל פָּעֵל

1. במשקל פָּעֵל רבים השמות שהצירי מתקיים בהם, וכך צריך לנהוג בכל שם המתחדש במשקל זה. למשל: אָבֵל אֲבֵלִים אֲבֵלֵי־ אֲבֵלָה אֲבֵלַת־ אֲבֵלָתוֹ, אָשֵׁם אֲשֵׁמֵי־, בָּצֵק בְּצֵקְךָ בְּצֵקְכֶם בְּצֵקָם, דָּשֵׁן דְּשֵׁנֵי־, חָפֵץ חֲפֵצִים חֲפֵצֵי־(חיים), יָעֵן יְעֵנֵי־, יָרֵחַ יְרֵחַ־ יְרֵחֲךָ יְרֵחֲכֶם יְרֵחֵיהֶם, יָשֵׁן יְשֵׁנֵי־(עפר), כָּבֵד [האיבר] כְּבֵדֵי־, סָפֵק סְפֵקוֹתֵיהֶם, קָמֵעַ[1] קְמֵעוֹתַי קְמֵעַי, שָׁכֵן שְׁכֵנִי שְׁכֵנְכֶם־ן שְׁכֵנֵיהֶם שְׁכֵנוֹתַי שְׁכֵנוֹתֵיהֶם.

2. השמות האלה נוטים בביטול חלקי של הצירי: גָּדֵר[2], זָקֵן, חָבֵר, חָדֵל, חָנֵף, חָסֵר, חָצֵר, יָעֵל, יָרֵא, יָרֵךְ, כָּבֵד (היפוכו של קל), כָּרֵס, כָּתֵף, נָמֵל, עָקֵב[3], עָרֵל, שָׁלֵו[4],
דוגמת הנטייה: נָמֵל, נְמַל־ [חֲבֵר־], נְמֵלְךָ, נְמֵלֵךְ, נְמֵלוֹ, נְמֵלָהּ, נְמֵלֵנוּ, נְמֵלְכֶם־ן, נִמְלֵי־ [חַצְרוֹת־], נִמְלֵיכֶם־ן [חַצְרוֹתֵיכֶם־ן].

הערות

  1. כמה שמות במשקל פָּעֵל בא בהם פתח בצורת הנסמך ביחיד במקום הצירי, ואלו הם: יָתֵד יְתַד־, שָׂבֵעַ שְׂבַע־, שָׁכֵן שְׁכַן־; זָקֵן זְקַן־, חָדֵל חֲדַל־, חָסֵר חֲסַר־, חָצֵר חֲצַר־, כָּבֵד כְּבַד־(ראייה), נָמֵל נְמַל־, עָרֵל עֲרַל־.
  2. כמה שמות במשקל פָּעֵל צורתם בנסמך שקולה במשקל סגולי: גָּדֵר גֶּדֶר־, יָרֵךְ יֶרֶךְ־, כָּרֵס כֶּרֶס־, כָּתֵף כֶּתֶף־.
    במקרא גם כָּבֵד כֶּבֶד־(עָוֹן), עָרֵל עֶרֶל־(לֵב), גָּזֵל גֵּזֶל־(אָח); בלשון ימינו גֵּזֶל היא גם צורת הנפרד.[5]
  3. בצורות הנקבה[6] של השמות שבסעיף 2, כמו זְקֵנָה, חֲבֵרָה, חֲסֵרָה, יְרֵאָה, הצירי מתבטל אף בנסמך היחידה, כגון זִקְנַת־, חַבְרַת־, חַסְרַת־, יִרְאַת־(אלוהים), ואין צריך לומר בנסמך הרבים: חַבְרוֹת־, חַסְרוֹת־ וכו'; ובכינויים זִקְנוֹתַיִךְ, חַבְרוֹתַי. בצורות היחידה בעלות כינויים הנטייה היא כדרך הסגוליים: זְקֶנְתִּי, חֲבֶרְתּוֹ, חֲבֶרְתָּם. כך גם שְׁכֵנָה – שְׁכֶנְתִּי שְׁכֶנְתְּךָ (אבל שְׁכֵנַת־).

[1] בספרות חז"ל ולאחריה קָמִיעַ.
[2] צירוף הלשון 'יצא מגדר־' מותר לנקדו כדרך הסגוליים, כגון יצא מגִּדְרוֹ, יצאתי מגִּדְרִי.
[3] על צורות הרבים של עָקֵב ראו עָקֵב, עִקְבָה.
[4] במקרא יש גם גִּדְלֵי בָשָׂר (יחזקאל טז, כו), דִּשְׁנֵי אָרֶץ (תהלים כב, ל), לכל חֶפְצֵיהֶם (תהלים קיא, ב), יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן (שמות לח, לא), שִׂמְחֵי לב (ישעיהו כד, ז).
[5] ראו גם להלן כלל כ – משקל פֵּעֶל הערה 1.
[6] על שמות במשקל פְּעֵלָה שאינם צורות נקבה של משקל פָּעֵל ראו כלל ט – משקל פְּעֵלָה.

 

.

כלל ז – הצירי במשקל הֶפְעֵל ובשמות הרבָעיים והחמָשיים

במשקל הֶפְעֵל הצירי מתקיים. למשל: הֶפְסֵד הֶפְסֵדִי הֶפְסֵדְכֶם הֶפְסֵדִים הֶפְסֵדֵי־, הֶרְכֵּב הֶרְכֵּבֵי־, הֶכְרֵחַ הֶכְרֵחַ־ הֶכְרֵחֲךָ הֶכְרֵחֲכֶם, הֶצֵּעַ הֶצֵּעַ־ הֶצֵּעֲךָ.

הערה: ליד הצירוף הֶסֵּחַ־הַדַּעַת יש גם הֶסַּח־הַדַּעַת.

על פי כלל זה נוטים גם השמות הרבָעיים והחמָשיים שתנועתם האחרונה היא צירי. למשל: אַבְנֵט אַבְנֵטֵי־(הכוהנים), אִזְמֵל אִזְמֵלֵי־, דֶּלְפֵּק דֶּלְפֵּקִים, סַרְגֵּל סַרְגֵּלֵי־, פַּרְדֵּס פַּרְדֵּסֵיהֶם, פְּסַנְתֵּר פְּסַנְתֵּרְכֶם פְּסַנְתֵּרֵיהֶם, צְפַרְדֵּעַ צְפַרְדֵּעִים [1], קְלַסְתֵּר קְלַסְתֵּרֵי־(פניהם). כך נוטים גם השמות מַמְזֵר מַמְזֵרֵיהֶם, מִסְכֵּן מִסְכֵּנֵי־.

אבל שמות בעלי שתי הברות שוות עיצורים נוטים בביטול הצירי (כמו משקל מַפְעֵל), כגון גַּרְגֵּר גַּרְגְּרִים, מִשְׁמֵשׁ מִשְׁמְשִׁים.

[1] במקרא צְפַרְדְּעִים.

.

כלל ח – משקל פֵּלָה ודומיו

במשקל פֵּלָה ודומיו הצירי מתקיים. למשל: אֵלָה (עץ) אֵלַת־, דֵּעָה[1] דֵּעוֹתָיו, זֵעָה זֵעָתוֹ, לֵדָה לֵדַתְכֶם, קֵבָה קֵבָתִי, רֵאָה רֵאוֹתַי, תֵּבָה תֵּבוֹתֵיכֶם.

יוצאים מכלל זה כמה שמות שהצירי בהם משתנה לשווא שלא בסמיכות לטעם. ואלו הם: חֵמָה חֲמָתִי חֵמוֹת, מֵאָה מְאַת־ מְאָתִי מֵאוֹת מְאוֹת־, עֵדָה (קהל) עֲדַת־(ישראל) עֲדָתוֹ, עֵצָה עֲצַת־ עֲצָתְךָ עֵצוֹת עֲצוֹתֵיהֶם, פֵּאָה פְּאַת־(השדה) פַּאֲתֵי־[2] פֵּאוֹת פְּאוֹת־ פְּאוֹתֵיהֶם, שֵׁנָה שְׁנַת־(ישרים) שְׁנָתוֹ.

הערה: שמות כמו אֵלָה (נקבה של אֵל), עֵדָה (נקבה של עֵד), מקיימים את הצירי.[3]

[1] נטיית היחיד של דֵּעָה כמוה כשל דַּעַת.
[2] צורת נסמך זוגי.
[3] לפי הכלל כלל ד – צירי בשמות בני הברה אחת (שאינם נדגשים בנטייה).

 

.

כלל ט – משקל פְּעֵלָה

במשקל פְּעֵלָה הצירי מתקיים.[1] למשל: אֲבֵדָה אֲבֵדָתוֹ אֲבֵדוֹתֵיהֶם, גְּזֵרָה גְּזֵרַת־, שְׁפֵלָה שְׁפֵלַת־, דְּבֵלָה דְּבֵלַת־ דְּבֵלִים דְּבֵלֵי־ [2].

יוצאים מכלל זה כמה שמות שהצירי בהם מתבטל שלא בסמיכות לטעם. ואלו הם: אֲשֵׁדָה אַשְׁדַת־ (הנהר) אֲשֵׁדוֹת אַשְׁדוֹת־ [3], בְּהֵמָה בֶּהֱמַת־[4] בְּהֵמוֹת בַּהֲמוֹת־ בַּהֲמוֹתָיו, גְּדֵרָה גִּדְרַת־ גְּדֵרוֹת גִּדְרוֹת־, חֲשֵׁכָה חֶשְׁכַת־ חֶשְׁכָתָם חֲשֵׁכוֹת, לְבֵנָה לִבְנַת־ לְבֵנִים לִבְנֵי־(חבלה), נְבֵלָה נִבְלַת־(העוף) נְבֵלוֹת נִבְלוֹתֵיהֶם, שְׁדֵמָה שַׁדְמַת־(כרם) שַׁדְמָתִי שְׁדֵמוֹת שַׁדְמוֹת־(בית לחם).

[1] על שמות במשקל פְּעֵלָה שהם צורות נקבה של שמות במשקל פָּעֵל עיינו כלל ו – משקל פָּעֵל.
[2] במקרא נמצא מן דְּבֵלָה – דְּבֶלֶת תאנים.
[3] במקרא הדל"ת דגושה: אַשְׁדּוֹת־ (כגון דברים ג, יז).
[4] נטיית היחיד בכינויים על דרך הסגוליים: בְּהֶמְתּוֹ בְּהֶמְתָּם.